חלומה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק – דין

בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע עקב מעורבותו בתאונת דרכים מיום 26.12.06 (להלן: "התאונה"). מדובר בתאונה קשה במהלכה נהרג חברו של התובע (מוחמד חושאני ז"ל, אשר שימש כנהג ברכב שבו נסע התובע), בעת שהיו בדרכם חזרה מהעבודה. חברים אחרים של התובע נפצעו קשה.

אין מחלוקת בין בעלי הדין בשאלת החבות על פי חוק הפלת"ד. כן אין חולק כי התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, כך שהשאלה שנותרה במחלוקת נוגעת לשאלת הפיצויים.

הצדדים לא הגיעו לעמק השווה, ולכן נשמעו הראיות בתיק. מטעם התובע העידו שלושה עדים: הוא עצמו, אחיו- מוחמד חלומה, ואביו – סאלח חלומה. הנתבעת לא העידה עדים מטעמה. הוגשו סיכומים בכתב בשאלת הנזק, והתיק הובא בפני לצורך הכרעה.

התובע, רווק, יליד 30.9.86 ובמועד התאונה היה כבן 20. ממקום אירוע התאונה פונה לחדר המיון בביה"ח הלל-יפה בחדרה, שם אובחנו שפשופים רבים וכן חתכים בקרקפת ובסנטר שנתפרו. התובע עבר בדיקת CT Toral Body אשר נמצאה תקינה, וכן עבר מספר רב של צילומים אורטופדיים שלא הדגימו שבר. התובע אושפז להשגחה במחלקה הכירורגית ושוחרר לאחר 3 ימים (ביום 29.12.06) להמשך טיפול ומעקב אורטופדי במסגרת קופ"ח. במסגרת המעקב שנעשה לו בוצעו צילומי הדמיה לע"ש צווארי ולכתף שמאל, בדיקת אולטרה סאונד, מיפוי עצמות וצילומים בתהודה מגנטית.

לתובע אושרה ע"י המל"ל תקופת אי כושר בת כחודש ימים ושולמו לו דמי פגיעה. עובר למועד התאונה עבד התובע כשכיר (פועל בנין) ומאז התאונה לא שב למעגל העבודה.

על אף שתאונת הדרכים מהווה, עפ"י נסיבותיה, גם תאונת עבודה, בחר התובע שלא לפנות למל"ל לצורך קביעת נכותו וקבלת גמלת נכות מעבודה, ותחת זאת עתר למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט.

ד"ר יעקב אגינסקי, מומחה רפואי בתחום כירורגיה אורתופדית שמונה ע"י ביהמ"ש הגיש חוות דעת מיום 19.8.09, לפיה העריך כי לא נותרה לתובע נכות בעקבות התאונה. המומחה ציין בחוות הדעת כי בגין תלונותיו של התובע לכאבי ראש והפרעות שינה יש להפנותו לרופאים מומחים בתחום הנוירולוגיה.

מומחית מטעם ביהמ"ש בתחום הנפשי, ד"ר ענת רטנר, קבעה בחוות דעתה מיום 15.1.09 כי התובע סובל מתסמונת פוסט טראומטית על כל מאפייניה, ומדיכאון נלווה ותגובתי לתופעות הפוסט טראומטיות הקשות. הדיכאון בעוצמה של דיכאון מג'ורי, אך לא בהכרח רציף כל הזמן. לאור זאת, הוערכה נכותו הנפשית של התובע בשיעור 25% לפי סעיף 34 ג'-ד' לתקנות המל"ל, כנכות זמנית למשך 5 שנים ממועד התאונה, ולאחר מועד זה מומלצת בדיקה חוזרת. כן נקבע כי התובע זקוק לטיפול פסיכותרפי, רצוי בגישה המשלבת טיפול בטראומה, יחד עם טיפול רגשי. טווח הטיפול המומלץ על רקע התאונה, הוא 60 פגישות פסיכותרפיה וזאת לאור מורכבות מצבו הנפשי של התובע.

לאחר קבלת אישור מביהמ"ש, ערכה ד"ר רטנר לתובע חוות דעת נוספת (משלימה) מיום 15.2.12, במסגרתה נבדק התובע בדיקה חוזרת לצורך הערכת נכותו הפסיכיאטרית עקב התאונה. במסגרת חוות הדעת המשלימה קבעה ד"ר רטנר כי עוצמת התסמונת הפוסט טראומטית והדיכאון של התובע היא נרחבת ומלווה בפגיעה ניכרת בתפקוד. מצבו כרוני, למרות טיפול במרפאת בריאות הנפש, וללא שניכרת הטבה במצבו לעומת בדיקתו לפני 3 שנים. לאור האמור, הוערכה נכותו הנפשית הצמיתה של התובע הנובעת מהתאונה בשיעור של 30% לפי סע' 34 ד' לתקנות המל"ל.

לאחר שהוגשה מטעם הנתבעת חוות דעת אקטוארית מיום 16.8.12 לצורך ניכוי רעיוני של תקבולי המל"ל שהיו מגיעים לתובע בזיקה לגמלת נכות מעבודה שהייתה משולמת לו (לפי דרגת נכות צמיתה מעבודה בשיעור 30%) אילו היה פונה אל המל"ל, פנה התובע לראשונה למל"ל לצורך קבלת גמלת נכות מעבודה.

ביום 2.9.13 קבעה הוועדה הרפואית שליד המל"ל לתובע נכות פסיכיאטרית יציבה בשיעור של 20% החל מיום 1.7.13 וכן קבעה כי יש מקום להפעיל את תקנה 15 במלואה, ולפיכך להעמיד את נכותו הפסיכיאטרית הצמיתה של התובע על שיעור של 30%. כן נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 20% רטרואקטיבית מיום 28.3.07 ועד ליום 30.6.13.

9.התובע היה כאמור בן 20 שנה ביום אירוע התאונה. עובר לאירוע התאונה עבד כשכיר עם משכורת נומינלית ממוצעת בסך 4,000 ₪ (בהתאם לדיווחים למל"ל). נוכח חוסר היציבות בעבודה במקום עבודה קבוע לפני התאונה וכן בהיות התובע ללא תעודת בגרות, ניתן לומר כי משכורת זו משקפת את יכולת ההשתכרות של התובע. שיערוך סכום זה להיום עם תוספת קלה עומד ע"ס 5,000 ₪.

10.אתייחס להלן לראשי הנזק הרלוונטיים, תוך בחינת הנתונים שהועלו בסיכומי טענות הצדדים וכמובן על רקע התשתית הראייתית שהובאה במהלך שמיעת הראיות.

א.נזק לא ממוני:

התובע אושפז משך 4 ימים ונקבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 30%. הסכום המגיע לו על פי התקנות עומד ע"ס 65,000 ₪ (עם עיגול קל).

ב.הפסד שכר מלא בעבר:

לתובע אושרה תקופת אי כושר מלאה של שלושה חודשים. אמנם הוא לא שב לעבודתו עד היום, אך אין לקבל את הטענה כי יש לפסוק לו פיצוי בגין הפסד שכר בעבר באופן מלא. בהקשר זה יש לציין כי הוועדה הרפואית שליד המל"ל קבעה לתובע, בין היתר, נכות רפואית זמנית בשיעור 20% החל מיום 28/3/07 ועד 30/6/13. נכות רפואית וזמנית זו בתוספת תקנה 15 מבטאת את הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע בעבר(כפי שגם הוועדה ראתה לנכון לעשות בכך שהפעילה את תקנה 15), ולכן אני מעמיד את הפגיעה בהשתכרות התובע (מעבר לתקופת אי הכושר) בעבר בשיעור 30%.

לאור זאת, יש לפסוק לתובע הפסד שכר מלא בגין 3 חודשי היעדרות ולפי השתכרות של 5,000 ₪ לחודש והתוצאה הינה – 15,000 ₪.

ג.הפסד שכר חלקי בעבר: